השופט ס' ג'ובראן:
האם מחויבת משטרת ישראל לבצע כיול תקופתי על פי אמות מידה מטרולוגיות, למכשירי מדידת מהירות נושאי הדיון, בהם היא משתמשת לצורך אכיפת ההגבלות על מהירות הנהיגה בכבישים, על מנת שניתן יהיה לבסס הרשעות על תוצאותיהם וזאת בנוסף לבדיקות היומיות והתקופתיות הנעשות להם. זוהי השאלה העומדת להכרעה במקרה שלפנינו.
רקע
1. לפנינו שתי בקשות למתן רשות ערעור. לצורך נוחות הדיון תכונה המדינה, היא המבקשת ברע"פ 7093/10 והמשיבה ברע"פ 2997/11, להלן:המדינה. ד"ר אורנה דריזין, המשיבה ברע"פ 7093/1 תכונה להלן: דריזין. מר דניאל כהן, המבקש ברע"פ 2997/11 יכונה להלן: כהן.
הבקשה ברע"פ 7093/10 הוגשה על ידי המדינה, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 9534-06-08, כבוד השופטת נ' אהד) מיום 8.8.2010 שבמסגרתו התקבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ברמלה (ת' 7874-05, כבוד השופטת ר' טאובר) מיום 14.5.2008. הבקשה ברע"פ 2997/10 הוגשה על ידי כהן, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ת 5216-07-10, כבוד השופטת ח' בן עמי) מיום 8.3.2011 בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (תת"ע 6552-09 כבוד השופט מ' כדורי) מיום 26.5.2010.
ברע"פ 7093/10 הוחלט ליתן רשות ערעור והצדדים התבקשו להגיש סיכומיהם לערעור בכתב. בהחלטה מיום 6.4.2011 צוין כי בית המשפט יזמן את הצדדים לדיון אם ימצא בכך צורך. בהמשך, אוחד הדיון ברע"פ 2997/11 עם הדיון ברע"פ 7093/10. הצדדים זומנו לדיון וביום 20.2.2012 טענו בפנינו. הגיעה העת למתן הכרעתנו.
2. נגד דריזין הוגש כתב אישום על סמך תוצאותיו של מד מהירות אלקטרוני מסוג Multanova 6F (להלן: הממא"ל). הממא"ל משגר גלי רדיו אל עבר רכב המטרה ומחשב את מהירותו על בסיס "אפקט דופלר", שלפיו כאשר גל מוחזר מגוף נע משתנים אורך הגל וביחס הופכי לכך - תדירותו. אם רכב המטרה נע כלפי הממא"ל, המשדר בכיוונו גלי רדיו בתדר קבוע, אזי תדר הגל המוחזר יהיה גבוה יותר מזה ששודר. ממא"ל המורכב ברכב משטרה נע, עורך בו-זמנית שתי מדידות - האחת של המהירות היחסית של רכב המטרה לעומת הרכב המשטרתי, באמצעות הגל המכוון לרכב המטרה, והאחרת של מהירות הרכב המשטרתי, וזאת באמצעות שליחת גל נוסף בתדר זהה לעבר הקרקע. משילוב שתי מדידות אלה ניתן לחלץ את המהירות של רכב המטרה (ראו ע"פ 5345/90 בראונשטיין נ' מדינת ישראל,פ"ד מו(5) 40, 45 (1992) להלן: עניין בראונשטיין); וגם ת"פ 3-527722-0 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 3-527722-0 end_of_the_skype_highlighting מדינת ישראל נ' קז, פ"מ תשמ"ד (3) 177, 201 (להלן: עניין קז)).
3. נגד כהן הוגש כתב אישום על סמך תוצאותיו של מד מהירות לייזר (להלן: ממל"ז) מסוג LTI 20-20. בע"פ 4682/01 גבריאל לוי נ' מדינת ישראל,פ"ד נח(1) 304, 333 (2003) (להלן:עניין לוי ועטיה) הוסברה פעולת הממל"ז באופן ממצה:
"פעולת הממל"ז מתבססת על ההנחה כי מהירות האור באוויר קבועה, לפיכך שיגור פעימות של קרני לייזר לעבר רכב המטרה (להלן - פולסים) ומדידת זמן מעופם לרכב וחזרתם ממנו מאפשרים לקבוע את המרחק מהמכשיר אל הרכב על-פי הנוסחה: מרחק = זמן×מהירות. מדידת המרחק לרכב המטרה בעקבות שני פולסים בהפרש זמן ידוע מאפשרת לקבוע את המרחק שעבר הרכב, ובעזרת נתון זה ורכיב הזמן ניתן להוסיף ולקבוע את מהירות תנועתו של רכב. לכאורה, היה די בשני פולסים לצורך קביעת המהירות, אולם עקב החשש מטעויות משגר המכשיר 43 פולסים בפרק זמן של כשליש השנייה, והמהירות שהמכשיר מציג היא המהירות הממוצעת המתקבלת מכלל המדידות".
מדידת זמןחזרתן של קרני הלייזר מרכב המטרה מאפשרת לקבוע את המרחק שעבר רכב המטרה בזמןשבין הפולסים ומכאן את מהירותו. אם כן, מונה הזמן הוא רכיב שמכריע מה תהיה התוצאה שתתקבל על צג המכשיר.
4. מן החומר המונח לפנינו עולה כי במסגרת השימוש בממא"ל ובממל"ז (להלן ביחד: המכשירים) נוקטת המשטרה בשולי בטחון. כך, סף האכיפה שממנו והלאה מתחיל הממא"ל לצלם רכבים, אינו סף המהירות המותרת המדויקת בדרך הרלוונטית אלא סף גבוה ממנה (ראו ת/3 ברע"פ 7093/10) ומן התוצאה שהתקבלה בממא"ל נהוג להפחית ארבעה קמ"ש (ראו פרוטוקול הדיון בבית המשפט לתעבורה בעניינה של דריזין, מיום 14.5.2008 בעמוד 15). כמו כן, מן התוצאה המתקבלת בממל"ז מופחתים חמישה קמ"ש (ראו עניין לוי ועטייה, בעמוד 333). עוד יצוין כי המכשירים מופעלים על ידי מפעיל מוסמך.
הליכים קודמים
רע"פ 7093/10
5. נגד דריזין הוגש כתב אישום בגין נהיגה במהירות של 80 קמ"ש בדרך עירונית שבה המהירות המותרת היא 60 קמ"ש. כאמור, רכבה צולם על ידי ממא"ל. דריזין כפרה באישום וביקשה להישפט. בית המשפט לתעבורה קבע כי לא הובאה כל ראיה התומכת בטענה כי העדר כיול תקופתי לממא"ל במעבדה מוסמכת ועל פי אמות מידה מטרולוגיות מביא לספק סביר ביחס לאמינות תוצאותיו. כן נקבע כי הוכח שבוצעו במכשיר כלל הבדיקות הנדרשות ועל כן קמה לו חזקת אמינות. דריזין הורשעה במיוחס לה בכתב האישום ונגזר עליה עונש של קנס בסך 250 ש"ח.
ערעורה של דריזין לבית המשפט המחוזי התקבל והיא זוכתה מכל אשמה. במסגרת פסק הדין ציין בית המשפט כי בחוות דעת מומחה שהוגשה מטעם מנהל מעבדות האלקטרוניקה במכון התקנים (להלן: המומחה ממכון התקנים), הוגדר כיול כבדיקה שבמסגרתה נבחנת ההתאמה בין הערך שאמור המכשיר להמציא לבין הערך שממציא בפועל. כן ציין את עדותו של רס"מ ערן דקל (להלן: רס"מ דקל), הנדסאי אלקטרוניקה המשרת במעבדת המחשוב באגף התנועה, שהעיד בפני בית המשפט לתעבורה ואמר כי אינו יודע אם המשטרה מבצעת כיול. עדותו של האחרון, קבע בית המשפט, מלמדת כי הוא אינו מומחה למדידות ואינו בעל הידע המקצועי הנדרש כדי להגדיר כיצד יש לבצע כיול על פי אמות מידה מדעיות-מטרולוגיות. עוד הזכיר בית המשפט את עדותו של ד"ר אלכס לפק, מומחה ללייזר (להלן: ד"ר לפק), אשר העיד במסגרת תיק שהתנהל בנושא זהה בבתי משפט השלום בבאר שבע ובבית המשפט המחוזי בבאר שבע בישבו כערכאת ערעור (ת"ת 16915/97 מדינת ישראל נ' לוין (לא פורסם, 1.5.2001); ע"פ 5355/08 מדינת ישראל נ' לוין (טרם פורסם, 2.3.2010) (להלן: עניין לוין)). ד"ר לפק הסביר כי המכשיר משתנה במהלך הזמן ונסיבות כגון תנאי סביבה, שימושים בו ושינוי טבעי שמתחולל ברכיביו, גורמים לצורך בכיול תקופתי. מן הראיות הללו הסיק בית המשפט המחוזי כי המדינה לא הוכיחה שהיא מכיילת את מכשיריה במסגרת הבדיקה התקופתית המבוצעת להם ומכאן שתוצאות הממא"ל שבאמצעותו נמדדה מהירות נסיעתה של דריזין אינן אמינות. הנטל להוכיח כי כיול שכזה אינו נדרש, כך נקבע, הוא על המדינה, ונטל זה לא הורם.
בית המשפט המחוזי היה מודע לפסק הדין בעניין לוי ועטיה שבו נקבעה חזקת אמינות למכשיר הממל"ז. בהקשר זה צוין כי פסק דין זה אינו חל לגבי הממא"ל. עוד צוין כי באותה פרשה נאמר מפורשות שיש להפעיל את הממל"ז על פי הנחיות היצרן ותוך עריכת בדיקות שגרתיות. על המדינה במקרה הנוכחי, מוטל היה להוכיח כי על פי דרישות היצרן אין צורך בכיול תקופתי. משלא הרימה נטל זה, לא ניתן לקבוע כי הכיול אינו נחוץ. מעבר לכך קבע בית המשפט, כי על פי עדות המומחה ממכון התקנים, גם אם הדבר לא מופיע בהוראות היצרן הרי שיש לערוך לכל מכשיר מדידה כיול תקופתי על מנת להבטיח את דיוקו ואמינותו. בנוסף קבע כי על פי הראיות שהונחו בפניו, כיול הוא חלק מהתחזוקה השגרתית הנדרשת למכשיר. כן קבע, כי גם אם קמה לממא"ל חזקת אמינות, הרי שמקום בו נמנעה המדינה מלהוכיח שאכן מבוצע לו כיול תקופתי או לחלופין כי אין בו צורך, הרי שהדבר תומך במסקנה שהכיול נחוץ לשם הבטחת דיוקן ואמינותן של התוצאות המופקות ממנו.
באשר לטענת המדינה, שלפיה לא הוכחו אחוזי סטיית המכשיר בהעדר כיול תקופתי, ועל כן לא נסתרה חזקת האמינות, קבע בית המשפט כי משלא הציגה המדינה בעצמה ראיות לעניין זה ומשיתר הראיות מצביעות על צורך בכיול, הרי שהדבר תומך בטענותיה של דריזין.
לבסוף, קבע בית המשפט כי מאחר שמדובר בשימוש במכשיר לצורך העמדה לדין פלילי, נדרש לקבוע סטנדרטים שיבטיחו רמת וודאות גבוהה. בהעדר הוכחה לכך שהמדינה עומדת בתקן כלשהו ובהעדר קיומו של תקן המסדיר את אמות המידה לדיוק הממא"ל, קבע כי המדינה לא עומדת בחובתה להוכיח את אמינותן ודיוקן של תוצאות המכשיר.
על כן, כאמור, זוכתה דריזין מאשמתה. על פסק דין זה, הגישה המדינה את בקשת רשות הערעור שלפנינו.